<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך ח'</h1>
<h2>דף ל.</h2>
איסור של דבריהם בין שאין לו עיקר בתורה בין שיש לו עיקר בתורה אם נתערב בשוגג בהתר שאין בו שיעור לבטל מותר להוסיף עליו כדי להכשירו לא נתערב בהיתר אפי' באיסור שאין לו עיקר בתורה ככלאי הכרם ובש"ג אסור הוא לבטלו בידים ברוב ויש מתירין לבטל בידים איסור שאין לו עיקר בתורה ולהוסיף שם עד כדי ביטול.
ובדין איסור שנתערב במינו קי"ל כרבא דאמר בפ' גיד הנשה מין במינו בס' וכן פסק הראב"ד, ורש"י שפסק [לקמן ק"ט ע"א] דמין במינו במשהו חזר בו לפי מה שהעידו תלמידיו וההיא דחמירא (דחזי) [דחיטי] לא מסייעא לההיא סברא כדמפרשי רבנן בתראי ורש"י חזר ממה שפסק בחולין דמין במינו אינו (חולץ) [בטל ו]במשהו וע"כ כת' בפירושיו בע"ז [ס"ט ע"א] גבי עכברה דשכרא וז"ל כל האיסורין שבתורה בס' חוץ מחמץ בפסח.
וכל דבר האסור משום שהוא בריה ודבר שדרכו לימנות ובע"ח וחתיכה הראויה אין להם ביטול אפילו באלף אפי' יבש ביבש וכן יין נסך שנתערב במינו אין לו ביטול וכן בשאר דברים האסורות משום ע"ז וכן הדין בחמץ בפסח שאע"פ שלאחר הפסח אסור החמירו בו לחומר איסורו שיאסור אפי' שלא במינו.
ולענין חמץ בפסח אם נתערב לו פת בפת והוא מככרות בעה"ב הכל אסור באכילה ואינו אוסר בהנאה אלא דמי אותה הפת דומיא דחבית בחבית ואם נמוח בשל התר בזה דינו חמור מיי"ן דיי"ן במינו במשהו ושלא במינו בנ"ט אבל חמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו במשהו לאכילה ולענין אסור הנאה דין חמץ קל מיי"ן שאינו אוסר תערובתו בהנאה בין במינו בין שלא במינו אא"כ הוא ממכשירי אוכל נפש ככותח הבבלי ושכר המדי ואותן השנוין במשנת אלו עוברין [פסחים מ"ב ע"א] שהן חשובין כאלו הכל חמץ וכנגדו ביי"ן בשאינו מינו כדאמרי' בכבשים בפ' אין מעמידין [לעיל ל"ח ע"ב] לדעת חזקיה דאם ידוע שנתן לתוכן יין אסור בהנאה אבל במינו אוסר הכל בהנאה.
כתב רבינו אברהם באיסור משהו שלו דמבטלין איסור משהו הבלוע לכתחילה ואפי' באיסורי תורה ובלבד שיהא אותו איסור משהו או שנפל בכלי שאין מבשלין בו אלא תבשיל מרובה שאם אפשר לאותו איסור לתת טעם לתבשיל שרגילין לבשל בו ואע"ג דשרינן למירמא שדפירא בכלי של יין שני התם דמינא אחרינא הוא ומינא חדא אטו מין אחר לא גזרינן אלא היכא דאיכא למגזר תבשיל מרובה אטו תבשיל מועט הילכך אסור אפי' היא מועט כל שאפ' שיבא לידי נתינת טעם ואע"ג דבקדרות בפסח גזר רוב שאינו מינו אטו מינו שאני התם דלא בדילי אינשי מיניה או משום חומר החמץ.
<h2>דף מג:</h2>
תשו' לרשב"א פי' התר מצטרף לאיסור הוא שכל מה שהוא בנ"ט אפי' לא אכל אלא בכזית בין ההתר והאיסור לוקה ומי שיש לו התר מצטרף לאיסור אפ' דלית ליה טעם כעיקר שאין תלויות זו בזו שכיון שאין שם ממשו של איסור גרע ליה מהתר מצטרף לאיסור שיש שם ממשו של איסור אע"פ שלא אכל מן האיסור לבדו כזית. וחמץ בפסח לחומר איסורו אפי' ביבשתו אוסר תערובתו בכ"ש לאכילה ואפי' ככרות של נחתום שאין בהם דין חשיבות אבל בהנאה מותרות והוא שישליך א' מהן לנהר ע"כ ודברים אלו מיסוד ראב"ד הם וצ"ע במאי דקאמר משליך א' לנהר ומ"מ למדנו בפרוסות של חטין אע"פ שאין בהם דין חשיבות אין מתירין אותו באכילה אלא בהנאה ונר' שכן הדין בכל אותן שאוסרין תערובתן מחמת חומר איסורן ולא מחמת טעמן בין יבש בין בלול הכל א' וכשנפלה א' לים עכשיו אי אתה מתיר בודאי את האיסור שאני אומ' הך דנפלה איסורא הוה.
<h2>דף מד.</h2>
זה הכלל בספק תערובת שתי קדרות א' של תבשיל מותר וא' של תבשיל אסור ונפל לתוך הא' חתיכת איסור שאין איסורא אלא מדרבנן תולין להקל ואומרים שאסור לתוך אסור נפל והוא שיהא ההתר כשיעור חתי' של איסור ואם היתה משל איסורי תורה תולין להחמיר עד שיהא רבה ההתר על חתיכת איסור לא היתה חתיכת האיסור ממין הקדרה של התר אין תולין להקל אא"כ רבה עליו ההתר כשיעור אכ"ף על כזית מן האיסור ויש מחמירין עד שירבה התר על האיסור ששים משום שאין מתבטל מין בשאינו מה"ת בפחות מששים. שתי קדירות של התר ושתי חתיכו' והא' של איסור אפי' איסור מדרבנן אם נפלו א' כאן וא' כאן הואיל וא"א לתלות בזו יותר מבזו שתיהן אסורות ואם היה בא' מהן כדי לבטל האיסור שתיהן מותרות. קדרות של התר שנפלה בא' כזית איסור אם יש בין כולם כדי לבטל מצטרפות דכל שנכנס בספק מחמת האיסור מצטרף לבטל ובלבד שיהיו מאדם א' אבל לא מב' אנשים לפי שאין עשוי להתערב במקום א'.
<h2>דף עו:</h2>
אסור לצלות לכתחי' איסור סמוך להתר בתנור א' ואעפ"י שאין נוגעין זב"ז וה"ה לבשר סמוך לגבינה אבל בדיעבד מותר וכן פסק הגאון ר"י וסיעתו.
והחמירו בדג שצלאו עם בשר בתנור א' ובפת שאפאה עם צלי ואסור לאכלם עם הגבינה לפי שאפ' לאכלם בפ"ע וכיון שאין בזה הפסד החמירו בו וכבר דיברתי בדין זה בדרך בשר בחלב ור"ת אומר דוקא בתנור קטן דאלים פטימיה הוא שאסור אבל בתנור כעין שתי קדירות ויש הפסק ביניהם מגחלים או מאפר מותר ודבר שעיקרו לריח ודאי מילתא היא לדברי הכל.
